חזרה לתחומי התמחות...

מזונות אישה

על פי דין תורה חל על הבעל לפרנס את אשתו כל עוד הצדדים נשואים. חרף העובדה כי רוב הנשים נמצאות במעגל העבודה ומתפרנסות בכוחות עצמן, הדין העברי לא השתנה ובית הדין מחייב את הבעל בתשלום מזונות אישה.

ישנם מספר מקרים חריגים, שבהתקיימותם בתי הדין לא יפסקו לאישה את מזונותיה, כגון: אישה מורדת, קיום יחסי מין עם גבר אחר, עזיבה לא מוצדקת של האישה את ביתם המשותף.  

כאשר בני זוג יהודים לא התחתנו כדמו"י (דת משה וישראל) מטעמים אידאולוגיים, הבעל לא חייב במזונות אישה, הרי שחובה שכזו נובעת רק במקרים בהם בני זוג מתחתנים כדת משה וישראל.

מנגד, כאשר מדובר בבני זוג מעורבים (אחד מהם יהודי והשני לא) ו/או בני זוג לא יהודים יפסקו לבעל מזונות אישה לפי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959, סעיפים 2 ו-2א.

חשוב לציין, כי בעת מתן הגט, תשלום מזונות אישה נפסק אוטומטית בהתאם לדין העברי. אך, לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לפסוק מזונות אישה מעבר למועד הגט וזאת בנסיבות מיוחדות, לתקופה קצובה וזאת על מנת לאפשר לאשה לשקם את חייה לאחר הפרידה. יודגש, כי מזונות משקמים נפסקים לא רק לאישה גרושה אלא אף לידועה בציבור.

כאשר האישה בוחרת להגיש תביעה למזונות אישה לבית הדין הרבני, יכולה היא לכלול בתוכה גם צו למדור ספציפי- סעד הניתן על פי הדין העברי והתחייבות הבעל בהתאם לכתובה. צו למדור ספציפי מקנה לאישה את הזכות להמשיך ולהתגורר בבית הצדדים אליו הורגלה, וכל עוד קיים צו שכזה לא ניתן לעתור לפירוק השיתוף בנכס- צו זה ניתן לקבל אך ורק בבית הדין הרבני.