ניכור הורי הוא מעשה בלתי חוקי ויש להכחיד תופעה זו

בפס"ד עמ"ש (ת"א) 60592-03-15 כב' השופט שוחט הגדיר את המונח ניכור הורי- "תופעה המתגלה אצל ילדים להורים הנמצאים בסכסוך משמורת לגביהם, שבאה לידי ביטוי בהתנכרות של הילדים לאחד ההורים ללא כל צידוק לכך".

לראשונה, פרופסור ריצ'ארד גרדנר הכיר בתופעה זו כתסמונת, כל עוד אין הצדקה אמיתית להתנהלות של הקטין כלפי ההורה, האחראי לקיום התופעה הינו ההורה השני בדרך כלל ההורה המשמורן. בדרך כלל, התופעה מתחילה "בשטיפת מוח" של ההורה ביחס להתנהלותו ואופיו של ההורה השני, עד כדי כך שהילד מתחיל בעצמו להשמיץ את ההורה המנוכר ומייצר טענות כלפי ההורה המנוכר שאין להם כל בסיס במציאות.

אף כב' השופט ארז שני ציין זאת בפסקי הדין הרבים שלו בנושא "...הוא (הקטין) מתנהג כלפי ההורה המנותק ובמידה של עליונות ויהירות, מפצל באופן ברור בין הורה טוב לבין הורה רע במחשבתו, חש העדר אמפתיה לסבלו של ההורה האחר ומחזיק באמונה שאינה כפופה לעובדות, אודות היותו של ההורה המנוכר הורה רע..." (פס"ד תמ"ש 50620-05-19 ט' נ' ח'). 

לתופעה של ניכור הורי מספר דרגות קלה, מתונה וחמורה. כל רמה נבדלת מהאחרת בעוצמת הניכור ובמידת התמיכה של ההורה האחר בהתנהגות המנכרת כלפי ההורה המנוכר וגם אופי היחסים בין הילד להורה המנכר.

בתי המשפט שמים דגש רב על מקרים בהם מדובר בניכור הורי בדרגה חמורה, מצב בו ההורה המשמורן עושה כל שלאל ידו לנתק את הקשר בין הקטין להורה האחר, כאשר ההורה המשמורן אינו בוחל באמצעים (ביקורת פוגענית, ההאשמות שווא, תלונות שווא) והכל בכדי להצדיק את הביקורת שלו כלפי ההורה השני. כתוצאה מכך, הקטינים מפגינים עויינות כלפי ההורה המנוכר וחל ניתוק מלא ביניהם.

בפס"ד רע"א 3009/02 בית המשפט העליון הכיר בתופעה של ניכור הורי וקבע שבמקרים חמורים של התופעה הפתרון המוצע הינו הוצאת הקטין ממשמורן ההורה המנכר והעברתו למשמורתו של ההורה המנוכר. חשוב לציין, כי כל מקרה הוא לגופו ובטרם יוצא הקטין בית המשפט יעזר בחוות דעת מקצועיות.

בפס"ד תמ"ש (ת"א) 22078-03-18 יישמו את ההלכה של העליון, מדובר על תביעה שהגישה האם לצמצם את הסדרי הראייה של הקטין עם אביו, בשל מצבו הנפשי של הקטין ואיומיו שברצונו להתאבד. האב טען, כי מדובר בניכור הורי מתמשך כפועל יוצא מהתנהלות האם והתנהלות זו היא שיוצר את התופעות מהם סובל הקטין.

בית המשפט החליט למנות ממומחה מטעמו, אשר התרשם, כי אכן מדובר במקרה של אם מנכרת. המומחה המליץ לא רק שאין להקטין את הסדרי השהייה של הקטין עם האב אלא, נהפוכו להעביר את המשמורת של הקטין לידי האב. במבחן התוצאה היה שמצבו של הקטין השתפר והתייצב בצורה דרמטית ומשמעותית.

לצערנו, בפס"ד אחר, כאשר נסיבות המקרה דומות, קטינה איימה להתאבד ככל שיכריחו אותה להיפגש עם האב, גם במקרה זה מונו מספר מומחים לחוות דעתם בעניין ופה אחד הוחלט שבמשך שנה שלמה יש "להניח" לקטינה לא להיפגש עם האב, תלווה בטיפול רגשי אך מנותק מהליכים המשפטיים ובעוד שנה יבדקו האם לחדש את הקשר בין האב לבין הקטינה. חשוב לציין, כי במקרה זה אין מדובר באב אלים או לא מטיב עם הקטינה (פס"ד עמ"ש 34583-12-18 פלוני נ' פלונית).

יחד עם זאת, נשאלת השאלה האם בהחלטה זו בית המשפט לא מעניק לאותה קטינה סמכויות יתר ו"ניהול העולם" כראות עינייה. בפס"ד נוסף של כב' השופט ארז זני נקבע לעניין זה: "...בניכור הורי אין זמן "להמר" על טיפול רגשי ארוך שאולי יעזור ואולי לא יעזור. המגרעת המרכזית של הקונספט של "שב ואל תעשה" היא למעשה בהמשך "שידור" לקטינה כי היא "כל יכולה", רק על פייה יישק דבר והמבוגרים לא יגידו לה עם מי להיפגש ועם מי לא..."  (תלה"מ 4968-02-19 פ נ' פ).

בפסקי דין רבים שפורסמו לאחרונה של כב' השופט ארז שני בעניין ניכור הורי- המסר הוא שבתי המשפט לא ישלימו עם ניכור הורי, בין אם זה במקורו ממי מההורים ובין אם מדובר ברעיון עצמי של הקטין שהלך והתפתח.

יש להכחיד תופעה זו ויפה שעה אחת קודם.